לשון הרע – המאבק בין מה שמותר לומר לבין מה שאסור

אחת הדילמות המשפטיות והמוסריות הגדולות ביותר של מדינות דמוקרטיות היא, כיצד שומרים על חופש הביטוי ויחד עם זאת, מונעים מצבים בהם אנשים אומרים דברים שעלולים לגרום נזק לאחרים. במילים אחרות, מה גובר על מה, חופש הביטוי הוא כבוד האדם וזכות ההגנה על שמו וכבודו?

דילמה זו עולה לא פעם לדיון ציבורי בהקשרים שונים. בבתי המשפט השונים, הדילמה הזאת נמצאת כמעט כל יום בדיון כזה או אחר, דרך משפטים שמתנהלים בנושא של לשון הרע. כשאדם תובע אדם אחר על כך שאמר עליו דברים שליליים, הוציא דיבתו רעה ופרסם את הדברים בפומבי, הרי שהדיון הפרסונאלי, יכול להפוך מהר מאוד לדיון עקרוני בשאלה, האם חופש הביטוי מגן על מי שאמר ופרסם את הדברים, או שלא.

באופן טבעי, אם חופש הביטוי מגן עליו, הרי שהצד השני, ייפגע מכך. כך שטובת הכלל באה על חשבונו במובנים מסוימים, שכן לא הנתבע ייהנה מכך, אלא גם אנשים אחרים שבעתיד ירצו לומר ולפרסם דברים מסוימים. מצד שני, גם התובע יוכל להיעזר בחופש הביטוי בעתיד, והוא יגן עליו כשירצה לפרסם דברים מסוימים.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם על: התנגדות לצוואה

מה גובר על מה בסופו של דבר?

צריך לומר, ברוב המקרים, השופטים בוחרים בצד של חופש הביטוי, מתוך הנחה שזו טובת הכלל ובלי ערך זה, אי אפשר לקיים חברה חופשית. יחד עם זאת, יש מקרים בהם הם יעדיפו את טובת הפרט, שכן הפגיעה בו תהיה חמורה או שהדברים אשר פורסמו, אין להם שום בסיס שחופש הביטוי יכול להגן עליו.

במקרים רבים, בית המשפט יציע לצדדים להתפשר בהליך של גישור או הליך אחר, על מנת שהעניין כלל לא ידון במשפט.

לחצו למידע על ייפוי כוח מתמשך

מאמר זה מהווה תוכן פרסומי. אין באמור בו בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי